<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהושע בן לוי</h1>
<h2>דף פא:</h2>
מכל אלו הראיות משמע דרבי יהושע [בן לוי שנים היו]. אחד מהן היה תנא ואחד מהן היה אמורא. מיהו רבי יהושע בן לוי שנכנס לגן עדן בחייו אמורא [היה], שהרי [רב] חיננא בר פפא שושבינו היה, כדאיתא בשלהי פרק המדיר [כתובות ע"ז ע"ב] רבי יהושע נכנס בחייו לגן עדן כדאיתא התם ובכל מקום הלכה כמותו. כך קבלנו. וכן פסק רבינו תם ז"ל. [ב]הביא דמגילה פרק אחרון [כ"ז ע"א] דפליגי איהו ורבי יוחנן בבית הכנסת לעשותו בית המדרש. כמו שכתבנו למעלה בסדר יוחנן.
ובכמה מקומות [ע"ז מ"ג ע"א, חולין נ"ז ע"ב] אריב"ל בשם בר קפרא. וגם תלמידו של רבינו הקדוש היה, דגרסינן בפ"א דזבחים הלכה הפסח והחטאת [י"ג ע"ב], אריב"ל בעלייה זו שמעתי מרבי שטבילת אצבע מפגלת. גרסינן בפרק המפקיד הלכה המפקיד אצל חבירו חבית של יין [ב"מ מ"א ע"א], א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן נהוראי משונה שליחת יד האמורה בשומר חנם. הרי רבי יוחנן אמר משום רבי יוסי בן נהוראי. וגרסינן באלו טריפות הלכה שמוטת ירך בעוף [חולין נ"ז ע"ב], שאל רבי יוסי בן נהוראי את ריב"ל קדירת קנה בכמה אמר לו משנה שלימה שנינו וכו'. עד א"ל ועל דא את סמיך והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טריפה וכו' לאפוקי מרבי חנינא דאמר כשרה. וקיי"ל כריב"ל כדמסיק התם. מ"מ מדלא א"ל ועל דא מר סמיך אלא את סמיך, ש"מ שהיה זקן כמותו. כל ההלכות הללו משמעותן אינו יכול (לבלט) [לעמוד] על הבירור. ומן השמים יאירו עיני ויסייעוני לברר הנכונה.
ומיהו אצל רבי חנינא שהיה רבו אין הלכה [כמותו], דהכי גרסינן בפרק אלו עוברין [פסחים מ"ח ע"ב], אמר רב יוסף הא [נשי] דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא בפסחא. אמר ליה אביי מאי דעתיך לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא [היא], דקא מפקע ליה מחלה. א"ל דעבדן כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר הרודה ונותן לסל [הסל] מצרפן לחלה. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר. איני והאמר ריב"ל לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו את זו אבל כעכין לא. והא איתמר עלה א"ר חנינא אפילו כעכין. אלמא רב יוסף ואביי כרבי חנינא סבירא להו אפילו למעשה.
גרסינן בפ"א דברכות [ז' ע"א] ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמיה דריב"ל א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית וכו'. וי"ס [דגרסי] תנא משום רבי יהושע בן קרחה. מיהו בפרק שלשה שאכלו הלכה נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן גרסינן [שם מ"ז ע"ב] א"ר אסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו. ופרכינן והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. ורוב ספרים כתוב בהן, הוא דאמר כי האי תנא דאריב"ל אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה. לפום ריהטא ולכאורה משמע שקורא לריב"ל תנא. מ"מ כי מעיינינן בלישנא [מוכח כי] אמורא הוא, דאם הוא היה תנא היה לו לשנות דרך משנה וברייתא ריב"ל אומר. שכך לשון ברייתא ומשנה בכל מקום, [ודרך לומר אצל] אמורא רב פלוני או רב פלוני אמר. ואם כן אכתי קשיא מתניתין בין לרבי אסי בין לריב"ל אם אמורא היה. הילכך הפירוש כך הוא, הוא דאמר כי האי תנא, דהא דאריב"ל אע"פ שאמרו, הן תנאים ששמע ריב"ל מהן, שיעשו אותו סניף. כי כבר ביררנו כי ריב"ל תלמיד תנאים היה. והירושלמי [ברכות פ"ז ה"ב] כך הוא, רבי סימון בשם ריב"ל ורבי יוסי בן שאול בשם רבי קטן עושין אותו סניף לעשרה. והיינו התנא דרבי היה תנא. ובכל מקום הלכה כריב"ל. וכן פסק רבינו תם מההיא דמגילה [כ"ז ע"א] דחלוקין הוא ורבי יוחנן בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש דפסקינן כריב"ל. ולי הסודר נראה כי ודאי כך הוא. וכן משמע בהחולץ [יבמות מ"ה ע"א] גבי גוי ועבד הבא על בת ישראל, דאיכא כמה תנאים ואמוראים דפליגי אי הולד ממזר או כשר. ומסקנא מייתי רב יוסף ראייה להכשירם מרבי יהושע בן לוי ולא מרב ושמואל ובר קפרא ורב אפס אלא מריב"ל משום דהילכתא כותיה.
